ההיסטוריה של הסאפ
קשה לדעת מתי הסאפ באמת התחיל.
נראה כי הסאפ בצורה זו או אחרת קיים בסביבה כבר אלפי שנים.
תרבויות עתיקות מאפריקה ודרום אמריקה עשו שימוש בלוחות וסירות ותמרנו בעזרת מקל ארוך לצורך התקדמות, עצירה וניווט.
בשבטי אינדיאנים עתיקים גודל הלוחות היו לפי סדר חשיבות.
ראש הכפר קיבל את הלוח הגדול ביותר שהיה באורך של 5 מטר לעומת אישי כפר נחותים יותר שקיבלו לוחות באורך של 2-3 מטר.
עם זאת כבר בשנות הארבעים בהוואי, מדריכי גלישה עמדו על גלשנים ארוכים ויציבים יותר עם משוט מאולתר ע”מ לקבל תצוגה טובה יותר של תלמידיהם
בעת לימוד גלישת הגלים וזאת במקום לעמוד על החוף ולאבד תצפיות טובות יותר ללימוד יסודות הגלישה.
שורשים מודרניים אחרים להתפתחות הסאפ הגיע מתל אביב,
בה כבר בעשורים הראשונים של המאה ה- 20 היו המצילים בחופים משתמשים במעין פלטה מעץ או פיברגלס וקראו לו “חסקה”.
השימוש בו היה עם משוט עם להב כפול שבאמצעותו יכל המציל להגיע מהר לאדם במצוקה ולהרימו את ה”חסקה” ומשם במהירות לחוף לצורך טיפול.
בנוסף לכך בסוף המאה ה- 19 השתמשו במעיין סירות נמוכות עם משוט לנווט בין הביצות במזרח אנגליה.
המפץ הגדול היה בשנת 2003 בו נערכה תחרות בחופי הוואי עם יותר מ- 50 משתתפים אשר אילתרו בצורה זו או אחרת סאפים שונים ומגוונים.
התגובות המדהימות לתחרות לא איחרו לבוא, כאשר התחנה הבאה הייתה בשנת 2004 בקליפורניה בה שיגעון הסאפ תפס מייד!
משם התפשט שיגעון הסאפ לכל העולם ואף החליף את הקייאק במקומות בהם אין גישה לים, כגון מדינות עשירות בנהרות ואגמים ובכך המשיכה הפופולאריות שלו רק לעלות עוד ועוד.